בנצ'יק (בנימין) נולד ב- 17.7.1930 במושבה מגדל, ובילדותו שכשך רבות במי הכנרת. כשהיה כבן שלוש, ברגע של חוסר תשומת לב בעת ביקור עם אמו זהבה בשוק של טבריה, נחטף בנצ'יק הקטן על ידי ערבי (שמאוחר יותר התברר שחטף כי לא היו לו בנים משלו). עד שהחלו החיפושים, הספיק הערבי לצאת את טבריה כשבנצ'יק רכוב על כתפיו. איליוב, תושב מגדל, שעבר במכוניתו בכביש, הבחין שהילד אינו מתאים בלבושו לערבי שנושא אותו, ועצר את רכבו לידם. הערבי שמט את בנצ'יק, ונמלט, ובנצ'יק ניצל, ונשאר שלנו…

 

כשהיה בנצ'יק בן 13, עברה המשפחה לכפר הס.  פה התערה בחברה, בעבודה במשק, בהכשרה להגנה, והשתתף בקרב טירה הנורא. המשיך את שירותו הצבאי כלוחם, והשלימו כחמש בטייסת הקרב הראשונה (ט' 101) בחיל האויר הצעיר.

 

עם תום שירותו, חזר בנצ'יק לכפר הס, ונישא לבת המקום – כרמלה לבית קליין. יחדיו הקימו משפחה ומשק, אותם גידלו וטיפחו באהבה ובמסירות אין קץ. בנצ'יק וכרמלה זכו לילדים, לנכדים, ואף לנינים. הם היו הורים וסבים פעילים ותומכים, ומעורבים ביותר בחיי צאצאיהם.

 

בנצ'יק ניחן בחוש הומור לבבי. לנציגת מכירות שצלצלה הביתה ענה: "איך הגעת אלי?? הרי אין לי טלפון בכלל!!".  בערוב ימיו, כשקונן צביקה שכנו ש-"הבריאות כבר לא כל כך איי יאי יאי, והכוחות כבר לא כל כך איי יאי יאי" השיב בנצ'יק ש-"היום גם ה-איי יאי יאי כבר לא כל כך איי יאי איי".

 
בנצ'יק ניחן גם בכשרון משחק, והשתתף בהצגות שהעלה החוג הדרמטי הפעיל של גוש תל מונד.

 

רחובות כפר כפר הס זוכרים את הנהיגה האיטית של בנצ'יק באתון, בפרידה, וגם בטרקטור שרכש לימים. ילדי הכפר נהגו לרוץ אחרי העגלה שלו, להתלות בה לאורך כברת דרך, ולרדת ממנה – הכל תוך כדי נסיעתו האיטית והמתחשבת. שכן, בנצ'יק לא מיהר, ולא רדף אחרי הישגים. ובמילותיו הקולעות של חברנו אברהם לימור שספד לו:

 

"שונה היית מאתנו בעולם המטורף בו גלגלי העולם נעים בקצב מטורף מכונות עצומות שגיאות חורקות שיניים, בטון אימתני, עולם שנע קדימה כאילו הכל חומר, מתכת, גושי בטון. והאדם, האנוש, קיים אבל כאילו לא קיים. ואתה בנצי'ק לא נסחף, אתה אינך חלק מהמערבולת, היא אינה מנת חלקך. לא החמדנות, לא בכל מחיר, לא על חשבון הזולת, לא המטרה מקדשת את האמצעים אלא האמצעים מקדשים את המטרה, האדם הוא מרכז המעגל."

 

אכן, בנצ'יק היה איש של הערכים עליהם נוסד המושב.  שנים ארוכות שרת במסירות במילואים, וכשלמגינת ליבו שוחרר לבסוף, התנדב מיד למל"ח (משק לשעת חירום). בנצ'יק האמין בחקלאות ובעבודת כפים לא נצלנית. ועוד בתיאוריו המדויקים של אברהם:

 

"היית עובד אדמה עיקש שראה בעסוקו ערך ולא רק אמצעי פרנסה. בגדי העבודה שאותם לבשת היו בבחינת בגדי חמודות עבורך, חליפה לחיים. האמנת בעבודה עברית, האמנת במפעל כפיים ולא במפעל הפיס."

 

חודשיים לפני שמלאו לו 80, נפטר בנצ'יק, אך בכל המובנים החשובים לו - הגיע לגבורות.