מנחם יעקבי   1930-2019

 

מנחם יעקבי ז״ל נולד בנר שני של חנוכה בשנת 1930 בכפר חיטין. אביו, תנחום יעקובי ואמו, ציפורה לבית מקובר – אנשי עבודה וספר. הם עלו מהעיירה פלוצק אשר בפולין, לארץ בשנות העשרים, והתיישבו בכפר חיטין, משם הם  עברו למגדל ואחר לכפר-הס.

 ​ 

מנחם השתלב בכפר, רכש חברים שליוו אותו עשרות בשנים, עבד במשק הקטן של הוריו ולמד בבית הספר בתל-מונד. מנחם השתתף בלא מעט מעשי קונדס בבית הספר וגם נשא בתוצאות.

 

במאי 1948, המצב בארץ היה מתוח מאוד ולאנשי כפר הס היו היתקלויות רבות עם אנשי הכפר הערבי השכן, טירה. גנבות, הרס של שדות ואירועים ביטחוניים רבים. מסביב לכפר היו עמדות שמירה ומנחם עם שאר הנערים שמשו כתצפיתנים ביחידת פל״ם.

 

ב 13 במאי 1948 הודיעו לנערים שיש כוונה לכבוש את כפר סבא הערבית ומנחם עם בני מושבים נוספים  יצאו לכיוון טירה לתמוך בלחימה. מנחם וחבריו נעו לכיוון טירה ונתקלו במארב קשה בו איבדו עשרים וארבעה מחבריהם וארבעה מהם נעדרים עד עצם היום הזה.

 

בשנת 1950 גויס מנחם לנח״ל, הוכשר כמ״כ והדריך הכשרות נח״ל בקיבוצים אשדות יעקב וגינוסר.

מנחם נישא לתמר ב 1955 ויחדיו בנו את ביתם בכפר. מנחם עבד כל חייו במשק. עסק ברפת, בגידולי ירקות, אבוקדו והדרים. ברוב שנותיו כחקלאי התמחה בגידול עופות והיה לחקלאי מומחה בתחומו.

 

בשנת 1966 יצא מנחם עם משפחתו לשליחות בקזווין, פרס כמדריך חקלאי ובשנת 1990 יצא לניגריה מטעם איש העסקים, ניסים גאון, להקים שם לולי הטלה עבור בכיר ניגרי. החווה הייתה ממוקמת בצפון ניגריה באזור מרוחק, חם ויבש. מנחם ראה הצלחה בעמלו ואחוזי ההטלה היו גבוהים. לפני עזיבתו את הפרויקט, הוא בנה נדנדה כמתנת פרידה לשמחת כל ילדי הכפר.

 

מנחם היה איש נעים הליכות, בעל חוש הומור וחביב על הבריות. אהב את עבודת הכפיים ואת משקו בכל לב. היה פעיל בהנהלת הכפר שנים רבות  ובצעירותו לקח חלק באירועי תרבות. הוא התברך בידי זהב ולא נרתע מכל עבודת תיקון במשק או בביתו. במיוחד אהב את עבודת הנגרות ואף בנה במו ידיו קומה נוספת בבית המשפחה.

 

בשנותיו המאוחרות כתב סיפורים קצרים שהאירו את חוויותיו משנים עברו, שנות הילדות והמעבר לכפר-הס, מלחמת העצמאות וחוויותיו כמדריך חקלאי בארצות השונות.

​

של מי אתה\ סיפור מאת מנחם יעקובי

בשנת 1942 ואני אז בגיל 12 עברנו ממגדל לכפר-הס. לאמי היו בכפר –הס אח ואחות, כך שאת רוב חופשות הקיץ, הייתי מבלה בכפר. ההבדל בין מגדל לכפר –הס היה רב. מגדל הייתה גבעת טרשים ואבני בזלת, קוצים למכביר שהיו גורמים לשרפות רבות. לצורך כיבוי החזיקו שקים וחביות מים, כדי להשתלט על השרפה בעודה באיבה. כפר –הס לעומת זה ישוב שישב על דיונות חול ונעים היה להלך יחף ללא דקירות של אבנים.

​

אצל דודתי בחצר היה עץ פונציאנה גדול שתחת צלו היינו משחקים בנינו בתים מחול ונהנינו מפירות הקיץ שנמצאו בשפע. בכל חצר נטעו סוגי פירות רבים: תפוחים, משמשים שזיפים ,אנונה, ענבים ,רימונים. ולא רק זן אחד אלא מספר זנים שיתנו רצף של פירות במשך כל העונה. בפרט אני זוכר את האגס שעל מנת להבשילו היו טומנים אותו בארון הבגדים, וכשריח הניחוח שלו פרץ החוצה, שלפנו אותו ובצענו אותו לפלחים וכל מי שאכל ממנו השתוקק לעוד.

​

במעבר ממגורים ממקום אחד  למקום אחר עוברים בדרך כלל תהליך של קליטה, אך אני מאחר ואת חופשותיי ביליתי בכפר הס הכרתי את כל הילדים בני גילי והצטרפתי לחברה וגם לכל מעשי הקונדסות שלהם. אמנם הייתי צריך להוכיח שאני לא נופל מהם בכל התעלולים. הם הרבו לשאול על מגדל ואני הגזמתי בסיפורי, אבל מאחר וממגדל לכפר-הס עברנו שלוש משפחות באותה השנה, הם היו אומרים ששוקה או בנצ'יק אומרים שזה לא היה בדיוק כך. לשמחתי הרבה עמד לצידי חברי הטוב ישראל בורלק ז"ל שנפל בקרב על טירה ב 1948. הוא היה גבוה וגדול והיה משתיק את כולם ושואל "אתם רוצים סיפור או ויכוח? "ויכוחים אחר כך" היה פוסק והסיפור היה קולח באין מפריע, ועם הזמן היה מתארך ומשתפר.

​

עם קהילת המבוגרים הייתה בעיה אחרת והשאלה שנשאלה תמיד: "של מי אתה?" כמובן השבתי בשם אבי או אמי והם מיד אמרו "אהה –אתה מהחדשים!" מאחר והשאלות הללו חזרו על עצמן הן בכפר והן בכפרים הסמוכים, חרות ועין –ורד, כי אנשי שלושת המושבים הכירו אלו את אלו, התחלתי לענות  "אני מהחדשים" אבל השאלות לא הרפו: "אתם לא מהוותיקים. מתי אבא עלה ארצה? איפה הוא עבד? האם עבד בסלילת כביש טבריה צמח?" מה לומר ממש ירדו לחיי!

 

והנה לאחר שגדלתי ובגרתי נולדו לי ילדים וילדי כמוני למדו  יחד עם ילדי המושבים האחרים בבית הספר המשותף בתל -מונד. יום אחד ילדי כתתו של בני התארחו במושב חרות, וכאשר הגיע זמנם לחזור הביתה , אני שהייתה לי מכונית אמריקאית גדולה נסעתי להביאם. לצידי ישב חברי גדעון מעין ורד, הילדים זינקו פנימה, הקיבולת הייתה גדולה וכולם נכנסו. גדעון סובב את ראשו לאחור, שאל  את אחד הילדים  "של  מי אתה?" אני פרצתי בצחוק, פשוט לא יכולתי להמשיך לנהוג!

​

אין חדש תחת השמש. דור הולך ודור בא והשאלה של מי אתה? נשארת!! כאשר לאחר קום המדינה ,בשנת  1950, הצטרפו לכפר-הס 25 משפחות חדשות מניצולי השואה ,רק אז נפטרתי מהתואר "מהחדשים" . היו חדשים אחרים.