צביקה נולד וגדל בכפר – הס, עבד במשק ואהב את העבודה החקלאית, במיוחד אהב את עצי הפרי.

​

גובהו, קולו הרם ואישיותו הייחודית, היוו נוכחות שקשה היה להתעלם ממנה.

 

לצביקה היו תחומי עניין רבים, אך הבולט שביניהם היה התעניינותו באבנים, התעניינות שהחלה בעת תורנות שמירה של אבות בבית הספר היסודי, כאשר נתקל באבן אשר משכה את תשומת ליבו. הוא ראה באופן ברור שבאבן נעשתה עבודת פיסול של פנים. האבן עוררה את סקרנותו, ולאורך שנים הוא אסף עוד ועוד אבנים והתעמק בחקר הנושא על היבטיו השונים. מי שהזדמן לביתו זכה לשמוע הסברים נרחבים עם הדגמות. ממחקריו הוא הסיק כי הופעת ה"מודעות העצמית" אצל אבותינו הקדמונים, הופיעה הרבה לפני התקופה שהייתה ידועה אז בעולם המדע בתחום. שנים לאחר שגיבש את התאוריה שלו בנושא, היה רואה במחקרים חדשים בתחום שלאט לאט גם המדענים מגיעים למסקנות דומות לשלו. הלהט שלו לאבנים ליווה אותו גם בשנותיו האחרונות בהן המשיך להתבונן באבנים בסקרנות והשתאות.