הכרנו כבר מגיל גן, יהודית הייתה בת 4 וחצי וצביקה בן 7 וחצי. נהיינו זוג בגיל מאוד צעיר, כשיהודית הייתה בת 15 וצביקה בן 18 . זה לא היה משהו מאוד רציני כי יהודית הייתה נורא צעירה ופחדנו קצת מהפרש הגילאים מפני שאז זה לא היה מקובל. נפרדנו וחזרנו להיות זוג אמיתי כשיהודית הייתה בת 17 וצביקה בן 20 ומאז אנחנו בלתי נפרדים.

צביקה הזמין אותי לרקוד בערבי ריקודים בכפר הס, עד שהתאהבתי. יהודית חשבה שהוא חתיך ויפה ושהוא טיפה גדול וזה קצת הפחיד אותה. צביקה חשב שהיא חתיכה, יפה, חכמה ועם עיניים גדולות ויפות.

הם נהגו לבלות בעיקר בכפר הס, בערבי שישי, בערבי נוער, בחגים, בחוג לריקודים, בפעולות, מסביב למדורות. התחילו לנסוע לתל אביב רק אחריי שהיו נשואים. לא הייתה ממש הצעת נישואים. זה פשוט היה ברור והקשר הוביל לזה.

החתונה הייתה בדשא בית העם בשנת 1964 כמעט לפני 57 שנה, חתונה משותפת יחד עם רותי וחיים מגן. רותי ויהודית היו חברות מאוד טובות (עד היום) וכיוון ששתיהן תכננו להינשא במועדים קרובים הן החליטו לחבר את החתונות. כל הכפר הוזמן לחתונה, בחתונה היו 1,200 איש.

צביקה היה אז בצבא ומשם הגיעה משאית עם ספסלים. שכרנו כלים, כל האנשים בכפר השתתפו בהכנת הכיבוד (עוגות, סנדוויצ'ים, פירות ועוד). אחרי החתונה, בבוקר, הזוג הצעיר היה זה ששטף את כלללל הכלים.