בזכות אישיותה והאופטימיות שלה השכילה רוני לשוב ולעצב את חייה החדשים. היא התגברה במהרה על קשיי ההשתלבות בעבודות המשק ובחיי החברה של המושב, מצאה גאווה וסיפוק בעבודתה, יצרה קשרים חברתיים עם רבים מחברות וחברי המושב, השתלבה בפעילות החברתית במושב, ולקחה חלק פעיל בפעילות החוג הדרמטי.

 

בסיום שירותו הצבאי חזר גדעון למושב, ובהדרגה קיבל לידיו את ניהול המשק. במהלך שלושים השנים הבאות עסקו גדעון ורוני יחדיו בטיפוח המשק, והפכו אותו בכוחות משותפים למשק משגשג. יוכבד וחיים המשיכו לסייע בעבודה במשק ככל שיכלו כמעט עד יומם האחרון. בסוף שנות השבעים חזרו ניצן וטלי ניר למשק וניהול המשק עבר לידיו של ניצן. רוני וגדעון המשיכו לסייע בעבודה במשק ובפיתוחו.

 

רוני בשנתה התשעים התמוטטה מאירוע מוחי, ממנו לא התאוששה עד מותה, כשעסקה בשגרת הבוקר לפני היציאה לעוד יום של עבודה במשתלה של המשק, עבודה שהייתה עבורה מקור של סיפוק וגאווה.

 

התנדבות
בשנות החמישים התחילו להגיע למושב קבוצות של מתנדבים, נוער יהודי אמריקאי מתנועת "יהודה הצעיר". רוב חברי המושב באותן שנים לא דיברו כלל אנגלית. כשהגיע הקבוצה הראשונה של מתנדבי "יהודה הצעיר" למושב הסתבר שאין כל אפשרות ליצור איתם קשר שהיה דרוש בכדי לחלק אותם בין משפחות המושב, להיענות לצרכיהם, ולקיים איתם פעילות משותפת. משה יגן יו"ר ההנהלה, הגיע לחפש את רוני שהייתה בעיצומו של מיון עגבניות בחצר, וביקש שתעזור בקשר שבין המתנדבים לבין חברי המושב. רוני נענתה ברצון לאתגר וסייעה בקליטת המתנדבים, בחלוקתם למשפחות המארחות, ובקשר השוטף עימם, והמשיכה בכך כל עוד התקיימה הגעת הקבוצות לכפר הס.

בתחילת שנות השישים הגיעו לכפר הס "משתלמים" מארצות מערב אפריקה ומאסיה שבאו ללמוד ולהתנסות בעבודה חקלאית מודרנית (בהשוואה לחקלאות באותן מדינות). הטיפול ב"משתלמים" היה מאורגן יותר ומונה עבורם איש קשר במושב, אך גם כאן נדרש סיוע בטיפול בקשר השוטף עם ה"משתלמים" ורוני נרתמה ברצון גם למשימה זו.

בתחילת שנות השבעים חיפשו במרפאה מתנדב שיעזור בעבודה הפקידותית הרבה שהייתה כרוכה בניהול המרפאה. בעידן שקדם לשימוש במחשב, הגיעו המסמכים הרפואיים של חברי המושב: תוצאות של בדיקות, אבחונים רפואיים ומסמכים נוספים, כתובים או מודפסים על דפי נייר והיה צורך לרשום אותם בתיקים הרפואיים של חברי המושב. רובם של מסמכים אלו היו כתובים במונחים לטיניים או באנגלית. רוני התנדבה לתפקיד. בתקופה זו הייתה עסוקה פחות בעבודות הבית והמשק, ורצתה לתרום מזמנה ומרצה לטובת הקהילה. שליטתה של רוני באנגלית וגרמנית, חריצותה ויכולתה לשמור על הדיסקרטיות הנדרשת בטיפול במידע אישי ואינטימי של חברי המושב, הפכו אותה למועמדת ראויה, וסייעו מאוד בעבודתה.

ד"ר ג'ף לדרר, רופא המושב, גילה כי במרפאה נמצאים תיקים רפואיים של חברי המושב, כתובים בגרמנית, משנות השלושים והארבעים, אותם כתב ד"ר קוסטה, הרופא הראשון של המושב. מידי פעם, כאשר חשב ד"ר לדרר שההיסטוריה הרפואית של המטופל יכולה לתרום להבנת מצבו הרפואי ביקש מרוני לתרגם עבורו מגרמנית את תוכן אחד התיקים.
 

במהלך השנים נרקמו בין רוני לבין ד"ר ג'ף לדרר רופא המושב, ויעל רייניץ אחות המושב יחסי חיבה וחברות במשך כעשרים שנה הגיעה רוני מידי יום ראשון למרפאה ועסקה בחריצות וצניעות במטלה החשובה של עדכון התיקים הרפואיים של חברי המושב. עבודתה ההתנדבותית במרפאה הסתיימה משנכנסו לשימוש מערכות ממוחשבות ועזרתה לא נדרשה יותר.

 

מאוחר יותר התנדבה רוני לעבודה בספרית המושב. את הספרייה ניהלה עודדה ורד. קריאת ספרים הייתה תמיד פעילות הפנאי האהובה ביותר על רוני והיא הייתה מיודדת עם עודדה רוני הגיעה לספריה מספר פעמים בשבוע ועזרה לעודדה בסידור וארגון הספרייה: קבלת ספרים חדשים ורישומם, סידור הספרים שהוחזרו למדפים וכד'. במהלך השנים הכירה מקרוב את הקוראים, תחומי העניין שלהם וטעמם בספרים ושמחה לעזור להם למצוא את מבוקשם, ולהמליץ להם על ספרים בהם חשבה שימצאו עניין. רוני המשיכה את התנדבותה בספריה, עד שיפוץ הספרייה שנערך לפני שנים אחדות והעברת הניהול לספרנית מקצועית.

 

רוני נפטרה בחודש יוני שנת 2020 . גדעון, שלושת ילדיה, עשרת נכדיה, שמונה עשר הנינים שנולדו טרם מותה, ושאר בני המשפחה, שרובם חיים בכפר הס, מתגעגעים אליה מאוד.