יואל נולד בארגנטינה ב-1941, ועלה לארץ לבדו בגיל 18 לקיבוץ מגל. בקיבוץ מגל הוא פגש את לאה, הקים איתה משפחה והביא שני ילדים: ליאורה ואיתי. במלחמת ששת הימים היה אחראי על התותח של הקיבוץ, ששמר על שדות עמק חפר, ליד הגבול

הירוק.

 

יואל רצה ללמוד לימודים אקדמאים, אך כאיש קיבוץ הוא נאלץ להמתין לאישור האספה. כשסוף סוף ניתן האישור מהקיבוץ, הוא שאל במזכירות – איזה מקצוע הם רוצים שהוא ילמד. בקיבוץ ענו: זה בכלל לא משנה. לא משנה מה תלמד, בסוף הלימודים  תחזור לרכז את הפרדס...

בסופו של דבר יואל מחליט לעזוב את הקיבוץ. המשפחה עוברת לבאר שבע. לאחר כשנתיים עבודה בכור הגרעיני בדימונה, יואל מתחיל ללמוד הנדסת חומרים. באותה תקופה, כדי לממן את המשפחה וגם את הלימודים, יואל עבד כמורה מחליף בערד, ואחראי על שומרים ב: בית החולים, במס הכנסה, במפעלי ים המלח וכו,..

במלחמת יום הכיפורים הוא שוייך לסיירת מטכ"ל, כחלק מ: "מחלקת המתאבדים" ששמרו על מעבר ליד תעלת סואץ. באותו מלחמה הוא גם שמר על האי טיראן, ועל מנזר סנטה קטרינה.

 

בבאר שבע נולד האח הצעיר אריאל. בגמר הלימודים המשפחה עברה למרכז.

 

לאחר רצח רבין, יואל החליט שהוא לא תרם מספיק למדינה. לאחר שנה אינטנסיבית של השתלמות, הוא הפך לשליח מטעם הסוכנות היהודית בדרם אמריקה. במשך ארבע שנים דאג לסייע בעליה לארץ ישראל מוונצואלה, קולומביה, קוסטה ריקה, פנמה, פרו, אקוודור ובוליביה.

בוונצואלה נדבקו יואל ולאה בחיידק גידול סחלבים. כשחזרו לארץ הם התישבו בכפר הס והקימו חממה לסחלבים.

יואל הפך להיות עמיל מכס, ועבד כסוכן המכס של פדקס, עד ימיו האחרונים, כשהתמוטט. כשביתו ליאורה שאלה אותו "מדוע הוא לא יוצא לפנסיה והולך לטייל בעולם" יואל השיב, שהוא אוהב את העשייה, את האווירה הצעירה והתומכת שמצא במשפחת פדקס, וטען שהוא מרגיש צעיר ושמח לסייע ולהיות נחוץ.

כתחביב, יואל עסק בגינון, בגידול סחלבים, גידל פטריות במרתף, וקנאביס בגינה.