הישוב כפר חסידים שנוסד ב-1924 מכיל בשמו צירוף מילים שבזמנו נשמע מוזר:  'כפר' ו"חסידים". באותן שנים מרבית היהדות האורתודוכסית ובתוכה גם החסידות התנגדו לציונות, והתנגדו שבעתיים לחלוצים הסוציאליסטים שהחליפו לימוד גמרא במחרשה. ההתיישבות החסידית הייתה כל כך יוצאת דופן שהיא משכה אליה דמויות מפורסמות כמו ביאליק, הברון רוטשילד והלורד בלפור.

 

תחילתו של הישוב בשני אדמו"רים (ראשי חצר חסידית) האדמו"ר מיבלונה והאדמו"ר מקוז'ניץ, שכל אחד מהם חלם לקיים את מצוות ישוב הארץ ולהקים עם קהל חסידיו כפר בישראל. רצה הגורל ושניהם הפליגו על אותה ספינה לארץ ישראל והחליטו לבצע את חיפוש הקרקע לקניה ביחד. השניים רכשו עבור חסידיהם שלוש חלקות: אדמות טבעון (שייך אברייק), שער העמקים (חרתייה), וחרבג' (סמוך לכפר חסידים). ב-1925 הגיעו ראשוני המתיישבים חדורים בלהט אמונה. הם עבדו בכל עבודה קשה בחומר וביבוש ביצות, ולא פסחו גם על לימודי קודש. בין המתיישבים היא גם דוד ופנינה שטיינפלד, וקלמן ועטרה קמינסקי סביה של רבקה.

 

הצירוף חסידים ועבודת אדמה לא כל כך הצליח בהתחלה. לא עברה שנה עד שנגמר להתיישבות הכסף שגויס, עבורה, ותוצר העבודה לא הספיק. המצב הכלכלי היה כל כך גרוע עד שמגיעות ידיעות על חרפת רעב של המתיישבים החסידיים. המצב אצל סביה של רבקה היה עוד יותר גרוע. כחצי שנה לאחר שהגיעו לכפר, סוס בעט בסב דוד. שלושה ימים לאחר מכן דוד מצא את מותו. האחים והאם הסתדרו בקושי. הבת אסתר (אמה של רבקה) הייתה הולכת בהפסקות "לשחק בנדנדות" בקיבוץ יגור. ביגור היה איש נדיב שהכיר את הסבא והסיפור המשפחתי הקשה. במקום לשחק בנדנות אסתר הלך אל אותו נדיב, שהכין קנקנים גדולים עם תה ופרוסת לחם גדולה עם ריבה. הוא נתן לאסתר פרוסה נוספת בשביל אחותה הקטנה שנשארה בבית.

 

כתוצאה מהמשבר פונים החסידים לעזרת המוסדות, שסיפקו מזון ואמצעי ייצור ליישוב. כאשר הגיע מועד פרעון שטרי ההתחייבות של הכפר, ולחסידים לא היה במה לשלם, השתנה סיפורו של המקום. הישוב הפך מכפר עם בעלות פרטית על הקרקע למושב עובדים שבו הקרקע שייכת למדינה. מעבר לכך הם פינו את החלקות בטבעון ובשער העמקים. הגזרה הקשה מכולם הייתה שמבין 80 משפחות החסידים רק 47 משפחות שנמצאו מתאימות לחקלאות ימשיכו להתגורר בכפר. תנאי נוסף היה צירופם של 25 משפחות מתנועת "המזרחי" שלהן יש יותר רקע חקלאי.

 

מ-1927 פעלו בכפר שלוש קבוצות נפרדות חסידי יבלונה (נחלת יעקב), חסידי קוז'ניץ (עבודת ישראל) והפועל המזרחי שלכל קבוצה ועד עצמאי. בין הקבוצות היה ויכוח איך לקרוא לכפר כאשר כל קבוצה שהישוב יקרא על שמה. ב-1930 הצליחו לאחד את כל הקבוצות והכפר (שהפך למושב עובדים) קיבל את השם "כפר חסידים".

 

כמו ששמו מרמז הכפר מצליח לגשר על ניגודים. כבר מראשיתו היו לכפר קשרים טובים עם השכנים מהישובים החילוניים. איחדו אותם הרצון ליישב את הארץ והקשיים החיצוניים. באותן שנים הבריטים שלטו בארץ. סבא קלמן (מצד אביה של רבקה) היה נפח. לנפחייה שלו הגיעו גם בני הישובים הסמוכים כדי לפרזל את סוסם. בין היתר הגיעו לנפחייה בניו של השמור הידוע אלכסנדר זייד. הם הניפו את רבקה על סוסתם דבר שהוציא ממנה זעקת פחד.

 

בשנת 1946 הייתה השבת השחורה – שבת בה ערך השלטון הבריטי בארץ סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן רבים מבני היישוב נעצרו. רבקה הייתה אז רק בת ארבע, אך עדיין יש לה זיכרונות ממנה: בין שישי לשבת פעמון בית הכנסת בכפר חסידים צלצל, צלצול שסימן פיקוח נפש. הוריה של רבקה הכניסו אותה לבית הסבים ורצו לעזור למשק יגור שהיה יעד מרכזי של המשטרה הבריטית. למחרת היום הלכו רבקה ואמה לבקר ביגור. המשק נראה כמו אחרי פוגרום. בכניסה ניצב טנק עם חייל בריטי. הבריטים כלאו את מרבית הגברים. רבקה ואמה ביקרו גבר שהבריטים לא כלאו. אותו חבר יגור התנגד לבריטים בזמן החיפושים, כתגובה הם גנבו לו עט ושעון ואף הרביצו לו ושברו את רגלו.

 

משפחתה של רבקה עברה מכפר חסידים לתל אביב שרבקה הייתה בת עשר. המקום הקטן לא אפשר פרנסה לכל המשפחה. כמו כן אמה של רבקה רצתה להתרחק מכל הזיכרונות הקשים שבכפר. בכפר המשיך להתגורר אח אחד ומשפחתו חייה בו עד היום.

שם הכפר מראה שלפעמים ניתן לקרב בין שני דברים שנראים לא קשורים. האדמו"רים שהקימו את הכפר רצו להוכיח שחסידים וחילוניים יכולים לחיות ביחד. לכן הם הזמינו את בני משפחת יונאי החילוניים להקים עמם את הישוב החדש. כיום מחצית מאוכלוסיית הכפר דתית ומחציתה חילונית, והכפר מהווה סמל לשכנות טובה.