רותה יעקבי

הסבים של רותה, מאיר ורבקה מלמוד גרו במושב מרחביה בעמק יזרעאל. במרחביה הכירו גם ההורים - משה ישפה וציפורה. באותם הימים התגבשה בעמק התארגנות למושב חדש, שהיה אמור לקום ליד כפר-יחזקאל. שם הההתארגנות "ארגון יזרעאל". הוריה של רותה שמחו להצטרף לארגון, ולהקים את ביתם סמוך לבית הסבים במרחביה. לימים, מיקומו של המושב הועתק לגוש תל מונד. הנסיעה לבית הסבים באותה עת היתה מאוד ממושכת, ולכן כאשר ההורים של רותה נסעו לביקור במרחביה, הביקור ערך לפחות שבועיים.

​

ביוני 1935 נסעו ההורים למרחביה לביקור. הביקור נערך כאשר האם ציפורה היתה כבר בהריון מתקדם. כפי שקרה לא פעם, הביקור התארך מעבר למתוכנן. בערב חג השבועות, במקום לחגוג את החג עם חברי כפר-הס, אושפזה ציפורה במחלקת היולדות שאך זה הוקמה בבית החולים העמק. באותו היום נולדה הבת הבכורה לבית ישפה, וכיאה למי שנולדה בחג השבועות, נקרא שמה רות.

​

אמא של רותה היתה בשלנית מדופלמת שבישלה בכפר ילדים בעפולה ולאחר מכן במטבח הפועלים בתל-מונד. למרות זאת, רותה והאחים לא אהבו את האוכל של אימם. במקום זאת הם דרשו לאכול ארוחת צהרים אצל השכנה - מנוחה. בזמן שהם נכנסו לבית השכנה, אמם העבירה לשכנה דרך החלון מגוון תבשילים. באותו היום רותה ואחיה ליקקו את אצבעותיהם מול התבשלים המופלאים של השכנה.

בשנות החמישים  מושב כפר-הס אימץ את משמר הגבול. כחלק מתכנית האימוץ, עשו בכפר מסיבה לטובת הלוחמים. כמובן שבני הנוער היו מעורבים בהכנות. רצה הגורל וביום המסיבה רותה קדחה מחום. למרות מצבה רותה התעקשה, שהיא על המסיבה לא מוותרת. התפתח דין ודברים עם האם. הדברים הגיעו לכך שרותה עברה בהתרסה לבית השכנים. בצר לה פנתה ציפורה למנוחה השכנה לתגבורת. בקור רוח מנוחה החביאה את כל הבגדים של רותה. מבלי שיהיה לה מה ללבוש, רותה נשארה בבית ושמרה על בריאותה.

​

רותה אהבה מאוד להתנדב. בשנות החמישים כאשר בן גוריון פנה לבני המושבים לסייע במושבי העולים, עשתה רותה פעמיה למושב מנוחה בנגב, וסייעה בגן הילדים. העבודה עם ילדים הפכה לדרך חיים, ולימים רותה עבדה כגננת. בשנות השמונים הוקם בטרמפיאדה של צומת רעננה דוכן הדודות של האגודה למען החייל. בדוכן חילקו סנדוויצ'ים ושתייה לחיילים שהתגלגלו בדרכים. מושבי האזור הצטרפו ליוזמה. מושב כפר-הס קיבל לאחריותו את יום רביעי. רותה התנדבה כמובן להכין ולהגיש סנדוויצ'ים, ואף לקחה על עצמה את ניהול העבודה של המתנדבים. לאחר שיצאה לפנסיה נענתה רותה ליוזמת המועצה "זהב בגן", לשילוב גמלאים מתנדבים למטרות חינוכיות בגני הילדים. רותה הביאה עימה לפרויקט את הידע העצום שצברה בגינון ילדים. כך הפכה רותה את ההתנדבות לדרך חיים.