לאחר החלטת החלוקה, החלו פעולות איבה מצד הערבים כחלק ראשון של מלחמת העצמאות. בישובים השונים התארגנו מסגרות של הגנה עצמית. בני הכפר, צעירים מגיל 17 עד 23 התאמנו ביחד מי שאימן אותם היה אדם מהכפר ששירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. המסגרת הצבאית הזו נקראה פל"ם – פטרול לוחם. תפקידו העיקרי של הכוח היה לכוננות. כמו כן השתמשו בו כדי לאבטח חקלאים שיצאו לשדות. ברשות הכפר היו 6 רובים שסיפק לנו הצבא הבריטי בזמן המרד הערבי (1936-1939). מעבר לכך ההגנה סיפקה לכפר נשק בלתי חוקי שהיה מוסתר בסליקים בפרדסים. הסליק היה צינור בקוטר 12 אינטש. לצינור היו מכניסים את הנשק, אוטמים היטב וקוברים באדמה.

 

באותו הזמן אני הייתי תלמיד בכיתה י"ב בית הספר החקלאי מקווה ישראל. נוסף ללימודים, ולעבודה החקלאית התאמנו בנשק. האימונים במקווה ישראל נעשו בפרדסים בלילות כדי שהבריטים לא יגלו אותנו. באותה שנה הקדימו את הבחינות על מנת ששנת הלימודים תסתיים ב-20 באפריל. ציפו מאתנו שנתגייס להגנה כדי לעזור להגן על הארץ. אני ועוד שני חברים חזרנו לכפר הס ומיד הצטרפנו לפל"ם. התאמנו בנשק ושדאות. בלילה ישנו עם הבגדים והנשק למקרה שנוקפץ.

 

ככל שמועד סיום המנדט התקרב האווירה נהייתה יותר מתוחה. המצב בארץ היה קשה בעקבות תקיפות ערביות. בחודש אפריל היוזמה החלה לעבור להגנה. אנשים בארץ התחילו להרגיש שעכשיו אנחנו על הסוס. התפשטו שמועות שכפרים ערבים ננטשים ברגע שכוחות ההגנה מתקרבים אליהם. באישון הלילה של ה-12 במאי, דפקו על החלון של כיתת הכוננות העירו אותנו ואמרו שאנו יוצאים לפעולה. הלכנו לבית הספר בתל מונד. התקבצו בו כיתות פל"ם מכל רחבי הגוש: בני דרור, אבן יהודה, עין ורד, חרות. אפילו מנתניה וכפר ויתקין הגיעו כוחות. סך הכל היינו כמאה צעירים וחולקנו ל-9 כיתות. בני יישובי הגוש היו במחלקה מספר אחת. הכיתה הראשונה במחלקה הייתה של בני כפר הס. זו הכיתה שנבחרה להוביל את הכוח.

 

הסבירו לנו שמטרת הפעולה היא להטריד את טירה. לשם כך היינו צריכים לתפוס גבעה סמוכה, לירות לעבר טירה במטרה לרתק אלינו כוחות. בדיעבד הבנתי שההגנה תכננה שחטיבת אלכסנדורני תכבוש את כפר סבא הערבית. הכוח שלנו נועד להיות פעולת הסחה לפעולה הגדולה בכפר סבא הערבית. הפעולה תוכננה עוד לאותו לילה. אחרי התדריך הלכנו לחורשת הקזוארינות בכפר הס. היה כבר שלוש לפנות בוקר. תורת הלחימה של ההגנה הייתה לבצע את הפעילות בלילה בזמן שהערבים לא מוכנים. הזמן עבר, הבוקר האיר ועדיין לא קיבלנו את הפקודה לצאת. היה לנו מצב רוח טוב. מישהו אפילו הביא גרמופון והשמיע מוזיקה בחורשה. התבדחנו שאם נגיע וטירה תהיה ריקה, נוכל לשתות שם קפה.

 

סוף סוף הגיעה הפקודה לצאת. השעה היתה כבר 9:30, השחר עלה ממזמן. התחלנו לצאת. לא עבר זמן רב והגענו לגבעה שאותה היינו צריכים לתפוס. הכוח נפרש. השקפנו על טירה שבאותה עת הייתה כפר קטן עם מבני טיט. כ-400 מטר הפרידו ביננו לבין בתי הכפר. נעמדנו כמה מטרים אחד מהשני, כדי לפתוח בפעולת ההטרדה. בטירה לא היה שום תנועה כאילו הכפר נטוש. באיזשהו שלב מפקד הפעולה נתן הוראה לרדת עם הכוח לטירה. התחלנו לרדת, בחוד בני כפר הס. אני הופרדתי מבני הכפר. משום שהייתי מאוד צעיר, החליטו שאני אשמש בתור קשר – רץ שמעביר הודעות מאחד לשני. בזמן שירדנו לא נורה אף כדור, עד שבני כפר הס הגיעו לנקודה הכי נמוכה. או אז נפתח גשם של כדורים. אני הייתי כ-20 מטר מאחור עם המ"מ. הכדורים שרקו ליד האוזניים. תוך 10 דקות נהרגו כמות גדולה מהכוח, ביניהם מ"מ, מ"פ והמקלען. פתאום ראיתי את גדעון ניר מכפר הס על אלונקה לאחר שחטף כדור ברגלו. הוא סיפר לי על חברים שמתו ונפצעו.

 

גם מאחורינו שרקו הכדורים. פלוגת הגיבוי מאחורינו ירתה והיינו יכולים להיפגע מאש כוחותינו. מפקד המחלקה פקד עלי לרוץ אליהם ולמסור להם שיכוונו יותר גבוה כדי לא לפגוע בכוחותינו. רצתי אליהם. כעבור כמה עשרות מטרים המ"מ עקף אותי. הוא צעק לעברי: "נסוגים". זו לא הייתה נסיגה זו הייתה בריחה. כל אחד לעצמו. בדרך נפגשתי עם עוד שבעה לוחמים. היינו עם הפנים לכיוון טירה. מסביב היו פצועים. נשארנו שם מנסים למנוע מהערבים להתקדם. חשבנו שתגיע עזרה. בשלב מסוים מי שלקח עלינו פיקוד הביט מזרחה, ראה שאנו כבר לא יכולים לעקב את הערבים ופקד לסגת.

 

הייתי האחרון מכולם. אש נורתה עלינו. הספקתי לקפוץ לתלם בכרם הגפנים. שכבתי בתלם והבטתי אחורה. ראיתי שהכוח מטירה שהורכב מחיילים, מסתער על הגבעה שלנו. הם ירו לכיווני. הם היו מרוחקים ממני כ-20 מטר. בסוף הם פגעו לי ברגל. לא היה לידי אף אחד. חשבתי שתיכף הורגים אותי. היו לי רובה פולני ושני רימונים. פתחתי לאחד הרימונים את הנצרה. החלטתי שאם הם יתקרבו אלי אני אפוצץ את הרימון. למזלי הם לא המשיכו מעבר לגבעה. החלטתי להתקדם לכיוון כפר הס. התחלתי לזחול, תוך כדי חטפתי כדור בכתף. חשבתי מה לעשות. הבחנתי בקבוצת שיחי סוף בכיוון כפר הס. קיבלתי החלטה להגיע אליהם. דילגתי לשם במהירות. אחר כך כבר לא ירו עלי. אחרי מנוחה קצרה התחלתי לרוץ בזיגזג לכיוון כפר הס. בשלב זה כבר הייתי אפטי מידי בשביל לפחד. הצלחתי להגיע כ-30 מטר לפני אחת העמדות שלנו.

 

בדיעבד הבנו ששלוש סיבות גרמו לכישלון. הפעולה שנועדה להיות פעולת הסחה לחטיבת אלכסנדרוני כלל לא תואמה עימם. הם יצאו לכיבוש כפר סבא הערבית כמעט 12 שעות לאחר שהקרב שלנו הסתיים. הסיבה השנייה הייתה שיצאנו באור יום בניגוד מוחלט לתורת הלחימה של ההגנה. הסיבה המרכזית הייתה ההחלטה של מפקד הכוח לצעוד לכיוון טירה, שהייתה מנוגדת לפקודה המקורית להישאר על הגבעה הסמוכה. לקרב הזה השפעה קשה על הכפר. שתיים מהמשפחות השכולות עזבו את הכפר. אחת מהן איבדה את בנם היחיד. במשך 4 שנים לא חגגנו כלל את יום העצמאות. היה קשה לחגוג עוד שנים רבות.