בשנת 1981 רותי חשה ברע. זה היה בזמן החזרות לטקס מושבי בכפר הס. היא מאוד רצתה להשתתף במופע בכל זאת, היא הלכה לרופא והוא אמר לה שיש לה בעיה תפקודית בכבד. היא המשיכה לחיות עם המחלה במשך שנים עד שמצבה הדרדר. היא הייתה צריכה השתלת כבד. היה גם רופא שאמר לה, שאם היה תעשה השתלה, ההשתלה תגרום למחלות אחרות, אך רותי בכל זאת רצה לעשות את ההשתלה.

 

רותי ניסתה במשך שנים להיכנס לרשימת הממתינים להשתלת כבד ולא הצליחה משום שהייתה בת 68 וגיל המקסימום להשתלת כבד הוא 65. ילדיה של רותי- שי, ברק, עדי ונועה גלר, שלחו מכתב לכבוד היושבים בוועדת החריגים. "אנו פונים אליכם במספר מילים על מנת שאמא שלנו תקבל הזדמנות לחיות, אמא בת 68 במשך שנים ניסתה בכל דרך שידעה להיכנס לרשימת הממתינים להשתלת כבד על מנת לא להגיע למצבה כיום".

 

וועדת החריגים אישרה את הניתוח. בינואר 2013, הגיע יום הניתוח. ההשתלה הייתה מסובכת אך עברה בהצלחה. רותי שהתה שישה שבועות בבית החולים לאחר הניתוח, מורדמת ומונשמת. לקחו לה שנים אחדות להתאושש לגמרי מהניתוח, וחזרה לתפקוד רגיל. תרמת הכבד, הייתה אישה שנפטרה בגיל 74, שרצתה לתרום את אבריה, רותי ומשפחתה שלחו מכתב תודה למשפחה התורמת ואף שומרים עם המשפחה קשר עד היום.

 

בשנת 2017 רותי טסה לאולימפיאדה שבה המשתתפים הם אנשים שעברו השתלה. האולימפיאדה מתרחשת כל שנתיים, רותי השתתפה בענף הפטנג וזכתה במדליית זהב! האולימפיאדה התרחשה בספרד. שנתיים אחרי, ב2019 נסעה רותי לעוד אולימפיאדת מושתלים, הפעם בניוקאסל שבצפון אנגליה. באולימפיאדה הזאת, רותי השתתפה לא רק בפטנג אלא גם בצעידת שלושה קילומטרים. בצעידה לא זכתה, אך זכתה בעוד מדליית זהב בפטנג. אפילו נכתבו כתבות על הזכייה.

 

רותי זכתה להכיר חברים חדשים מכל העולם ולצבור חוויות רבות. למשך כל תהליך השתלת הכבד, רותי נשארה אופטימית ולא וויתרה גם שהמצב היה לא מאיר פנים. "אף פעם לא אמרתי- למה דווקא לי? או למה זה מגיע לי? צריך להתמודד עם מה שיש. אופטימיות זה שם המשחק".