מדי בוקר בחודשי החורף בודק אבידוב את מד הגשם הקרוב לביתו. כבר שלושים שנה שהוא אחראי על מדידת הגשם בכפר הס. את הממצאים הוא מזין לתוכנה מיוחדת שמשווה את מדידת המים בכל הארץ. הוא כמובן גם טורח לעדכן את קבוצת הווטסאפ של משקעי כפר הס. העיסוק במים הוא רמז ל-42 שנים בהם היה אבידוב רכז המים בכפר הס.

​

עניין המים היה עניין מרכזי בהתפתחות הישוב היהודי בארץ בכלל ובכפר הס בפרט. בזמן הקמתה, צינור של מים חיבר את כפר הס לבאר בתל מונד. כמות המים הייתה מועטה, בקושי הספיקה למחייה לא כל שכן לחקלאות. בשנים הראשונות נחפרו כחמש בארות ששאבו מים מאקוויפר החוף (מאגר מי תהום). הבארות הללו סיפקו כמויות מים נמוכות, ולא האריכו חיים. המים באותן בארות היו מלאים חול, והחול שחק את המשאבות. ב-1946 נחפרה בכפר הס הבאר הראשונה בארץ ששאבה מים מאקוויפר ההר. על מנת להגיע למים היה צורך לחפור לא פחות מ-396 מטר. השאיבה מאקוויפר ההר שינתה את מפת המים בכפר הס (ובכל מישור החוף).

 

החשיבות הרבה של המים לישוב החקלאי מומחשת בסיפור באר הבנים. בשנת 1948 חמישה מבני הכפר נהרגו בפעולה צבאית בטירה. בעקבות הטרגדיה פסקו לחגוג חגים בכפר הס. החג הראשון שנחגג בכפר היה "חג המים" ב-9 באוגוסט 1952. חג המים נחגג בעקבות סיום חפירת באר שנייה מאקוויפר ההר. הבאר נקראה באופן סימלי "באר-הבנים".

 

כאשר אבידוב נכנס לתפקידו כרכז המים בשנות השישים, היסודות כבר היו קיימים: הבארות כבר היו חפורות, והצינורות פזורים. העבודה של אבידוב ממחישה את התפקיד החשוב של שימור, תחזוק וייעול מערכת המים. אפשר לראות את ההשפעה של אבידוב בנתון אחד. כשהוא התחיל לרכז את המים, הפחת (כמות המים שאבדה עקב נזילות) הגיע ל-15 אחוז. תוך שנים ספורות הצליח אבידוב לצמצם את הפחת ל-2 אחוז בלבד. ה"מלחמה" בנזילות הייתה לדרך חיים. כאשר הוא שמע על נזילה, לא משנה אם מדובר באמצע הלילה, או ביום שבת הוא מיד היה רץ לתקן אותה. השקדנות שלו עודדה את אנשי הכפר לדווח על כל נזילה שהם ראו.

 

הרבה פעמים תיקון נזילה בזמן אמת היא בבחינת כיבוי שריפה. העבודה האמתית התחילה בסוף הקיץ כאשר השימוש במים ירד, אז החל טיפול מונע, שברובו היה החלפת מקטעי מים שלמים. אחת הבעיות במערכת המים הייתה צינורות אסבסט. בשנות החמישים האמינו שמדובר בחומר פלאי, בצינורות מים שאינם מחלידים. צינור האסבסט אמנם לא החליד, אך גם לא ניתן לתקן אותו ברגע שהוא נסדק. גם צינורות הברזל הישנים לא הקלו על החיים. המגע של ברזל עם מים מוביל לחלודה, שמשפיעה על איכות המים ויוצרת נזילות. את מיקומם של הצינורות הישנים תפסו צינורות פלסטיק ופי.וי.סי.

המים של כפר הם נמצאים בבארות, הם מגיעים לצינורות בזכות משאבות. מחיר המים נקבע במידה רבה ממחיר החשמל שהמשאבות צורכות. יום אחד אבידוב קלט שמחיר החשמל בארץ איננו אחיד. החשמל של היום עולה כמעט פי שלוש מהחשמל של הלילה. מאז ממלאים בכפר הס את ברכות המים במשך הלילה בזמן שהחשמל זול. במשך היום המים מסופקים לחברים מהברכות בעזרת כוח המשיכה. יום שבת מנוחה, הוא יום שכולו חשמל זול. בשל כך עודד אבידוב את החקלאים להשקות דווקא ביום שבת. כך הוזלו מחירי המים של המושב.  

 

בזמנו כל מערכת המים הייתה משותפת. החקלאים לא יכלו להשקות את השדות מתי שהם רוצים. לכל אחד היו מוגדרים הימים והשעות בהם הוא אמור להשקות. אם כפר הס עברה את מכסת המים היו סוגרים את המים לכל המושב. אבידוב התקין מדי מים וקוצב נפרד לכל משק. בזכות פעולה זו כל חקלאי יכול היה להשקות מתי שהוא רוצה. הפרטת המים עברה שידרוש כאשר מערכת המים מוחשבה. בזכות המחשוב כל חקלאי ידע בכמה מים הוא השתמש, ואפילו כמה מים הוא הוציא על כל אחת מהחלקות שלו.

הפרטת המים יצרה תערובת של שמחה ופחד. היו חברים שפחדו שבעקבות ההפרטה הם לא יעמדו במחיר המים. היו גם אנשים שניסו לשבש את מודד המים כדי לשלם מחיר מופחת. השיטה לשבש את המודד הייתה לקרב אליו מגנט רב עצמה. אבידוב עלה על זה די מהר, והחבר נאלץ לשלם גם בעבור המים וגם בעבור החלפת מודד. פעם אחת כשהוא הלך ברחוב הוא שמע ילד אומר לאמו. "אימא הנה אבידוב, תסגרי את מים".