בזמן המלחמה הדוד צבי לא התגורר איתנו. הוא גר בעיירה במזרח שהיתה מרוחקת כשעתיים מגלץ. כנראה שהוא עבר לשם מפחד שיגייסו אותו לצבא הרומני. האזור הזה שכיום נמצא בגבולות מולדובה נכבש מרומניה על ידי הרוסים ב-1940. ב-1941 הרומנים הצטרפו לגרמנים במבצע ברברוסה וכבשו את האזור חזרה. במזמן שרוב יהודי הרגאט (האזור המרכזי של רומניה) הצלחו להימלט מההשמדה הנאצית, גורלם של היהודים שחיו באזור זה היה שונה. הרומנים שיתפו פעולה עם הנאצים בחיסול יהודי האזור. רוב היהודים חוסלו בטרנסניבטריה, בעיקר על ידי רעב קור ומחלות. צבי שהיה צעיר וללא משפחה ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים.

 

ב-1944 הצבא האדום נלחם באזור אוקריאנה וחטף אבידות קשות. כמו יהודים רבים גם צבי רצה להצטרף ל"צבא המשחרר", וכנראה בשל מצוקת כוח אדם, הצבא האדום גייס אותו. הוא עבר קורס ותיפקד בתור רגם. ב-1945 אם סיום המלחמה צבי השתחרר מהצבא האדום. לאכזבתם של בני המשפחה הוא נמנע מלהגיע לרומניה, כנראה שוב מהפחד שיגייסו אותו לצבא הרומני. במקום הוא עלה על ספינת מעפילים והגיע לארץ. כמו רוב העולים הבלתי לגאלים צבי מצא בהתחלה מחסה בקיבוץ.

 

על מבצע ההעפלה והישוב בארץ אחראי הפלמ"ח. אנשי הפלמ"ח שומעים מצבי על עברו בפרטיזנים, ובצבא האדום. לאנשי הפלמ"ח היתה הערכה גדולה למלחמת הגרילה של הפרטיזנים, ולעמידה של הצבא האדום מול הצבא הנאצי. הם הציעו לצבי להתגייס לשורותיהם. צבי התגייס וחזר לאותו תפקיד שביצע בצבא האדום – רגם. הוא הוצב בגדוד השלישי של הפלמ"ח שנמצא בצפון הארץ. לימים בזמן מלחמת העצמאות, הוא השתתף בקרב על כיבוש מצודת יש"ע. המצודה נקראת גם מצודת כ"ח על שמם של 28 לוחמי הפלמ"ח שנהרגו בכיבוש שלה.