יצחק הגיע לכפר הס אחרי הצבא בעקבות נישואין לרותה, בת המושב. הוא נולד בסג'רה (אילנייה של היום), בן למשפחת "גרים". ה"גרים" היו חבורה של 27 משפחות פרבוסלביות (נוצרים מהזרם הארותודוכסי) שחיו במחוז אסטרחן שבדרום רוסיה. ה"גרים" התפרנסו מציד. מדי פעם הם היו רוכבים כ-400 קילומטר לעיר הקרובה כדי למכור בה את הפרוות של החיות שהם צדו. רוב הקליינטים שלהם היו יהודים. בזמן שהם שהו בעיר, הם החלו לדבר עם היהודים על כל מיני נושאים. היהודים הראו לנוצרים שהמקור של מרבית המנהגים שלהם מגיע מהתורה. לאט לאט התחילו ה"גרים" להתעניין ביהדות. בשלב ראשון הם הפסיקו לאכול בשר וקיבלו את התואר "מולוקנים – אוכלי חלב.

 

בכפר של ה"גרים" היתה כנסיה עם פעמונים. על הצלצול בפעמונים היה אחראי בחור בשם קולקין. יום אחד בזמן שמשך בפעמון קולקין התעלף. בזמן עלפונו הוא שמע בת קול שאמרה: "יש רק דת אמת אחת בעולם, והדת הזו היא היהדות". בעקבות החיזיון של קולקין התגבשה סביבו קבוצה ששמה לה למטרה לעלות לירושלים. בשנת 1880 עלו ה"גרים" על עגלות במטרה להגיע לארץ. בשלב ראשון הם חיפשו רב שיגייר אותם. הם שמעו שבוילנה יש רב כזה, ולכן וילנה הייתה התחנה הראשונה במסעם. הרב ביצע לחבורה ברית מילה המונית שבעקבותיה הם התגיירו. הסיפור של הפרובסלבים שהתגיירו עשה כנפיים. הציונים של חובבי ציון לקחו אותם תחת חסותם. הם לקחו את הגרים לאודסה והעלו אותם לארץ. כאשר הגיעו הגרים לארץ, הטורקים מנעו מהם מלהיכנס מכיוון שבאותה עת היו יחסים טעונים בין רוסיה לטורקיה. כדי להתגבר על המכשול הגרים העמידו פנים שהם צליינים, וכך הם הצליחו להיכנס.

​

בארץ חיפשו הגרים עבודה והתגלגלו לחדרה, שם הם עבדו כפועלי יום. אחר זמן צר הם התבלטו בחריצותם ובמקצועיותם. הממונה על ההתיישבות מטעם הברון התרשם מכישוריהם והציע להם ליישב את הגליל. כך פוזרו הגרים בין המושבות בגליל, על ארבע משפחות במושבה אחרת. משפחתו של יצחק הגיעה לסג'רה. הם גרו באוהלים כמובן ללא מים וחשמל. אחרי תקופה מי שהצטיין קיבל מהברון נחלה ובה בית. הבית היה חדר אחד שבמרכזו קיר. בחצי אחד גרו האנשים והחצי השני פרות.

​

עד מהרה שוב התבלטו הגרים בחריצותם. היו להם את השדות הכי מוצלחים, הפרדות הכי מטופחים. אם לא די בכך הגרים היו הרבה יותר צנועים מהיהודים. כאשר נציג הברון הגיע לביקור היהודים  תמיד ביקשו דברים, לעומת הגרים שהעדיפו לחיות מיגיע כפיהם. השונות הזאת הובילה לדחייה של הגרים. בבית הספר היו קוראים לילדי הגרים בשמות. גם יצחק זכה בפי הילדים לתואר "גוי". היהודים גם סירבו שבנותיהן יתחתנו עם בני הגרים. כאשר אביו של יצחק רצה להתחתן עם בת המקום, המשפחה של הבת שלחה אותה בבהילות לאלכסנדריה כדי שתמצא שם חתן יהודי כשר. למזלו של יצחק, אותה בת חזרה הביתה בגפה. משפחתה הבינה שהבת כבר מבוגרת ועלולה חלילה להפוך לרווקה זקנה. בלב כבד הם הסכימו לשידוך עם הגר, וכך הוריו של יצחק התחתנו.

​

הגרים מצידם מאוד רצו להיות חלק מהעם היהודי. אולי העדות הטובה ביותר לכך היא החלפת השמות. הגרים החליפו את שמות משפחתם, רוב השמות שהם בחרו לעצמם היו שמות תנכיים. כך משפחת נ"יצ'ייב" הפכה ל"עפרוני", "פרוטופופוב" ל-"שמואלי". "מטביוב"  שם המשפחה עמו הגיע אביו של יצחק מרוסיה הפך ל"יעקבי".