באמצע שנת 1943 שעון החול של זליק ואסתה התחיל לאזול. במשך ארבע שנים הם הצליחו להתחמק מהמפלצת הנאצית. באותו הזמן כשאנוב כבר הפכה להיות עיר נקייה מיהודים, ולא נשארו הרבה יהודים חופשיים באזור. בסופו של דבר זליק ואסתה נתפסו כל אחד בנפרד והובלו למחנה הסמוך אושוויץ.

 

כשנה וחצי שהו אסתה וזליק באושוויץ. הם הצליחו לשרוד גם בזכות העובדה שהם נלכדו מאוחר יחסית. הם הזדקקו גם לכמות עצומה של מזל, שכן בכל רגע נתון יכלו לירות בהם מתוך גחמה. חשוב מכך במשך שנה וחצי הם צריכים היו להראות בריאים וחיוניים שאם לא כן היו מעבירים אותם לטור המיועד להשמדה בסלקציה היומית . יום אחד זליק חלה, הוא היה מאוד חלוש והפנים שלו היו בצבע ירוק. לא היה לו ספק שאם הוא יעמוד במסדר, ד"ר מנגלה היה מורה לו ללכת לטור למקלחות. הוא החליט להתחבא ולפספס את המסדר, אבל איפה אפשר להתחבא באושוויץ שנתון כולו תחת עינייהם הפקוחות של השומרים? לפני המסדר הוא נכנס לצריף השירותים הציבוריים. הוא ניצל רגע שהוא נשאר לבדו, ונכנס לתור תעלת השופכין, הוא השקיע את כל גופה בצואה, וכשמישהו ניכנס לבדוק הוא הכניס גם את הראש. המסדר נערך, והטור למקלחות יצא בלעדיו. כך הערים זליק על השטן והרוויח עוד יום בחיים.

 

אפשר לחלק את אושוויץ לשני חלקים. אושוויץ א' היה סוג של מחנה עבודה, ואושוויץ ב' המכונה בירקנאו מחנה השמדה. זליק נשלח לאושוויץ ב'. אך גם המחנה ההשמדה היו זקוקים לכח עבודה. התפקיד של זליק היה לאסוף את הגופות. במשך רוב שעות היום היו נופלים חללים בחצר המחנה, חלק מתשישות וממחלות, חלק מכדורי הנאצים, חלק הוכו למוות. כאשר גוויה היתה מוטלת על הארץ זליק ניגש אליה עם עגלה, קרוב לוודאי שבין הגוויות המוטלות היו גם אנשים שהוא הכיר. הוא העמיס את הגוויה המוטלת על העגלה והוביל אותה לערימה גדולה של גופות, שבסדר מופתי היו מכניסים אותם לתנורי השריפה.