היו להם פרות תרנגולות, שדה חיטה, סוס ועגלה. שלוש פעמים בשבוע סבתא נסעה עם סוס ועגלה לעיר כשאנוב הסמוכה למכור את התוצרת החקלאית. כדי להצליח לטפל במשק ולגדל לבדה ארבע ילדים, העסיקה סבתא בחור פולני מקומי בשם וויצ'יק. עם השנים התפתחו יחסי חיבה בין המשפחות. לווויצ'יק היתה אחות שמאלית – באותם הזמנים שמאליות נחשבה בפולין לנכות. סבתא חווקה לימדה את האחות השמאלית בסבלנות אין קץ לסרוג.

לצד סבתא בתמונה יושבת ילדה בשם איטה. כמה שנים לפני המלחמה אמא ראתה אותה כאשר הלכה מבית ספר הביתה. היא היתה אסופית, שכנראה נולדה מחוץ לנישואין. אמא שלה, שגרה בעיר, היתה מגיע מדי פעם ומשלמת לאחת הפולניות שתטפל בה. איטה היתה ממוצא יהודי. לאחר 1935 המצב של היהודים בפולין החל להידרדר, החלו הגבלות על השימוש בתחבורה ציבורית. בעקבות כך הביקורים של האם הפכו נדירים יותר ויותר עד שהם נפסקו. אמא שלי ראתה שהילדה היתה מורעבת, מלאה חבורות, בגדיה מרופטים, והיא הלכה יחפה בשלג הקפוא. היא התחננה בפני סבתא שתאמץ אותה. “איך אני יכולה" שאלה סבתא "אין לי בעל, אני צריכה לטפל במשק וגם לגדל ארבע ילדים". "יש לנו משק – נוכל לתת לה חלב וביצים” אמא ענתה "ואני אטפל בה בכוחות עצמי". לאחר מסע שכנועים סבתא התרצתה ואיטה נוספה למשפחתנו.

בתמונה מעל סבתא חווקה עומדים רבקה אימי, דוד אחיה, ולייקה אישתו – החבורה שברחה לאוזביקסטן. מעל אסתה ובנק עומדים זליק וארוסתו פרימקה. הרביעייה הזו יחד עם סבתא חווקה ואיטה נשארו בזמן המלחמה בפולין. אסתה וזליק הבינו את העומד להתרחש ומצאו מקום מסתור. באותו זמן סבתא חווקה נשארה בביתה. בהתחלה היא חשבה שהגרמנים לא יגעו בזקנים ובילדים, מכיוון שהם לא יכולים להועיל להם ככוח עבודה. אחר כך היא חשבה שהיא זקנה ועייפה מדי בשביל לברוח. בזמן שהדי המלחמה רעמו, והנאצים תרו אחרי יהודים כדי להשמידם, סבתא נשארה בביתה וחיכתה לגרמנים בקור רוח. היחידה שנשארה עם סבתא לטפל בה ולארח לה חברה היתה הילדה איטה. באותה עת הם כבר היו אם ובת לכל דבר.