מהנמל הובלנו ברגל לשער עליה. המקום היה מחנה צבאי בריטי, עם צריפים ארוכים שמכילים מאה איש כל אחד. בשער עליה שהינו כמה ימים, שבהם הכינו לנו תעודות, נתנו לנו כסף מהסכונות וחיסונים. לאחר מספר ימים עלינו לאוטובוס לצפת. צבי שלחם במלחמת השחרור לשיחרור צפת, עבר בסיום המלחמה לבית ערבי נטוש. יחד איתו גרו גם סבא שמאי, סבתא פרומה ודוד יוסלה שעלו לפנינו. נדחסנו גם אנחנו לבית, והתארחנו אצלם כמה ימים.

 

העיר עשתה על ההורים רושם חיובי. הם חזרו לשער עליה וביקשו שנעבור למעברה הכי קרובה לצפת. במקרה התפנה פחון במעברה בראש פינה. בפחון היה מאוד חם. כל כך חם שלא יכולנו לשהות שם. כל אחר הצהריים היינו מטפסים על גבעה למקום עם עצים, ושם העברנו את הזמן. הפחון היה גם פרוץ לרוח. אמא שלי מאוד אוהבה נקיון, היא היתה עובדת כל היום בניקוי רק כדי לראות כיצד הרוח ממלאה שוב את הפחון באבק. מה שאכלנו היה לחם ותפוזים, פשוט כי זה מה שהיה. באותה תקופה גם התחלתי ללמוד בבית ספר, שהיה ממקום בצריף. זו היתה כיתה רב גילית. לימדה אותנו מורה חיילת. במעברה היו כורדים, פולנים, תימנים והונגרים. אני כמובן התחברתי לרומנים. שיחקנו בכדורגל שעשינו מגרבים, אבל הדבר הכי כיף היה ללכת לשדה התעופה של מחניים, לחפש גרטואות של מטוסים. מאז התאהבתי בתעופה.

 

לאחר כשנה התחילו לבנות מעברה בצפת. ההורים שלי היו בין "החלוצים" הראשונים במעברה. במעברה בצפת קבלנו אוהל. זה היה הרבה יותר טוב כי כבר לא היה כל כך חם. אחרי כמה חודשים עברנו לצריף. לצריף היו ארבע קירות. הרצפה היתה מאדמה, הגג היה ענפיו של עץ הזית הסמוך. כמובן שענפי הזית לא הגנו עלינו מהגשם, שירד עלינו בזמן שישנו. אבא ויוסלה עשו תעלה סביב הצריף כדי שהמים לא יכנסו פנימה. השירותים והברזיות בחוץ היו משותפים לכל המעברה. אמא כל הזמן אמרה לאבא "למה הבאת אותי לכאן”.

 

בית הספר היה מרוחק 2.5 קילומטר והלכתי אליו ברגל. בחורף הייתי מגיע כולי רטוב. שם היכרתי סוף סוף צברים, ילדים שנולדו בארץ. החלום שלי היה להיות כמוהם. אבנר הבן של ראש העיר היה צבר כזה וגם חבר מאוד טוב. הרבה פעמים הוא הזמין אותי אליו הביתה. בבית שלו למדתי כל מיני מנהגים חדשים. אצלנו בבית היה נהוג שכל המשפחה משתמשת בסכין אחד בזמן הארוחה. אצלו למדתי שאפשר לאכול כשלכל אחד סכין משלו. אני לימדתי את ההורים שלי את המנהג הזה. בבית שלנו היה נהוג שהמלח והפלפל נמצאים בקערות. לוקחים אותם עם האצבעות ומפזרים. אצל אבנר למדתי להשתמש במלחיה. גם הסלט שלהם היה שונה מאצלנו. אלצנו היו חותכים את העגבניה והמלפפון לרבע. אצלם היו חותכים לקוביות קטנות ומוסיפים בצל כוסברה ושמן זית. עד היום אני עושה סלט כמו אצל המשפחה של אבנר.